פסק-דין בתיק ב"ל 2062-08

1.         זוהי תביעה שהגישו התובעות בפנינו בעקבות דחיית תביעתן לקצבת שאירים על ידי הנתבע בהסתמך על סעיף 326 סיפא לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק"), שקובע כי לא תשולם קצבת שאירים לפני סימן ד' לפרק י"א לחוק, מכוחו של מי שביצע פשע מתוך מניע לאומני.

רקע והשתלשלות

2.         התובעות הינן אלמנתו ו - 2 בנותיו הקטינות של המנוח אחמד ח'טיב, אזרח ישראלי, תושב כפר מנדא, בן 28 במותו (להלן: "המנוח"), ואשר מצא את מותו במסגרת ארוע ירי שהתנהל ביום 10/8/07, בינו ובין שני מאבטחים שמועסקים בחברת השמירה "מודיעין אזרחי" באזור העיר העתיקה בירושלים, בשמירה וליווי של יהודים שגרים בעיר העתיקה, אירוע אשר לנסיבותיו נתייחס  בהרחבה בהמשך.

3.         אין חולק כי הנתבע קיבל את ההחלטה לשלול מהתובעות את הגמלה על סמך אישור פקד אשר לזמי, ראש משרד החקירות במפלג לתפקידים המיוחדים במטה מחוז ירושלים של המשטרה, מוצג נ/3, המופנה לנתבע, אשר מפאת חשיבותו נביא את תוכנו במלואו להלן:

                        "הנדון: תשובה למכתבכם בנושא אחמד ח'טיב

(בהמשך למכתבך מיום 16.12.07)

            על פי הממצאים בתיק חקירה פא 302384/07 (צריך להיות 302784/07 - ראה הודעת פרקליטות לבית הדין מיום 5.8.09 - לא במקור מ.ס), הנ"ל חטף נשק ממאבטח המשמר האזרחי, בעיר העתיקה.

            במהלך הארוע היו חילופי אש בינו ובין המאבטחים שבסופו נהרג אחמד ח'טיב.

            במהלך הארוע נפצעו עוברי אורח נוספים. "

(ראה סעיף 4 לכתב ההגנה)

4.         משפחת המנוח שהוכתה בתדהמה מהידיעה על מות המנוח ונסיבותיו הסכימה לבקשת המשטרה לנתיחת הגופה, ובהמשך פנתה אשתו של המנוח ואביו בעתירה לבימ"ש השלום בירושלים כדי לחקור את נסיבות מותו של המנוח שנורה ונהרג על ידי המאבטח בסוף המרדף, וזאת בהתאם לסעיף 19 לחוק חקירת סיבות מוות התשי"ח-1958, בשל חשד לווידוא הריגה  וחשד שהמנוח ירה במנוח למוות למרות שהוא נוטרל ולא נשקפה ממנו סכנה.

            במסגרת ההליך של חקירת סיבת המוות שהתנהל בבימ"ש השלום בירושלים (תיק חס"מ 132/08 בפני כב' השופט אברהם רובין), בחן בית המשפט שם רק את השלב האחרון של ארוע הירי ואת התנהגות המאבטח שדלק אחרי המנוח עימו ניהל קרב יריות עד שנפל המנוח לרצפה, התקרב אליו וירה בראשו מטווח קצר.

            כב' השופט אברהם רובין ולאחר שבחן את הראיות והעדויות שהיו בפניו, של הפתולוג ד"ר זייצב, המאבטח שירה במנוח, עובד העיריה אחמד סנדוקה, וצפיה בסרט שתיעד את הארוע במצלמות האבטחה המשטרתיות המותקנות בסמטאות העיר העתיקה ירושלים, בעיקר ביחס לחלק שתיעד את השלב האחרון של תקרית הירי עד למותו של המנוח, קבע בהחלטתו מיום 3.1.11, כי קיימת הסכמה כי עד לשלב האחרון של הארוע פעל המאבטח כשורה מתוך הגנה עצמית, על כן הוא בחן את התנהגות המאבטח רק בשלב הסופי של הארוע  בו נורה המנוח וקבע כי גם בשלב זה של הארוע, המאבטח פעל מתוך הגנה עצמית וכי אין ראיות שמלמדות שהמאבטח או מישהו אחר גרם בעבירה למותו של המנוח וכי אין להגיש כתב אישום נגד המאבטח או נגד מאן דהוא אחר (ראה את ההחלטה מוצג ת/5).

5.         מטעם התובעים העידו, אשת המנוח התובעת 1, אביו מר ח'טיב מחמוד, ושכן של התובע מר חושן טהא.

            מטעם הנתבע העידו, המאבטח ממנו נחטף הנשק מר פופוב מיכאל (להלן: "מיכאל") וכן רפ"ק אשר לזימי שכאמור על בסיס מכתבו דחה הנתבע את תביעת התובעות בפניו.

6.         לאחר סיום שמיעת הראיות בתיק ומתן צו על הגשת סיכומים בכתב, הגישה ב"כ הנתבע, ביום 14.2.11, בקשה להתיר לה הגשת ראיות נוספות שכללו חומר מתיק החקירה של המשטרה: הודעה שמסר אדם בשם יורם נדלר למשטרה ביום 10.8.07, הודעה של אדם בשם דן מתיתיהו מיום 1.12.08 והודעה של עד לארוע בשם יוסף מנדלוביץ מיום 10.8.07, וכן תע"צ של גב' גליה סרוסי, מנהלת תחום נפגעי איבה במשרד הראשי של הנתבע בו היא מציינת כי הארוע נשוא דיוננו מיום 10.8.07 הוכר כארוע פעולת איבה כמשמעו בחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, תש"ל-1970 וכי מרבית מגישי התביעות להכרה בהם כנפגעי איבה בעקבות הארוע מיום 10.8.07 הוכרו על ידי הנתבע וזכו לתגמולים מהנתבע כנפגעי פעולות איבה, 12 תובעים.

            לפי החלטתנו מיום 15.2.11 העברנו את הבקשה לתגובת ב"כ התובעים תוך 7 ימים וקבענו כי אם לא תגיע תגובה תתקבל בקשת ב"כ הנתבע.

            על פי רישומי בית הדין החלטה זו נמסרה לבן משפחה של ב"כ התובעים, כעולה מאישור מסירה מיום 24.2.11.

7.         רק לאחר הגשת סיכומי הנתבע ביום 1.9.11, הגיש ב"כ התובעות בקשה להתיר לו הגשת תגובה לבקשת הנתבע לצרף ראיות חדשות ותגובה לסיכומי הנתבע וטען שהוא הופתע לגלות מסיכומי המשיב כי זו הגישה בקשה לצירוף ראיות נוספות, בקשה שלא הגיעה לידיו ולא ידע עליה עד אותו עת, ומבוקשו ניתן לו.